תיאור פרוייקט

2019/2020: טיול בארץ הפלאות

החיים מבעד למראה

"עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להישאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר." (לואיס קרול, אליס מבעד למראה)

בתקופה עמוסת תחזיות, רבים מאלו שפורסים את משנתם מנסים להסתמך על סטטיסטיקות משנים עברו: יש שבודקים כמה אחוזי תשואה מניב מדד זה או אחר לאחר שנה בה הוא עלה בשיעור כזה או אחר; יש שבוחנים לעומק את "ראלי סנטה-קלאוס" ואת "אפקט ינואר"; ויש שבודקים כמה עשו השווקים בשנות הבחירות הקודמות. ואנו תוהים, האם הנתונים הסטטיסטיים שנצברו בעידן טרום המשבר הפיננסי, בכלל רלוונטיים לתקופה שאחריו? הרי שלאחר המשבר ההוא, העולם הכלכלי והפיננסי השתנה משמעותית בהיבטים רבים.

אם היינו מספרים לאנשי העבר הלא רחוק שהראלי הארוך בהיסטוריה בשוק המניות נמשך ונמשך במלואו העוצמה על אף אי-יציבות פוליטית, מלחמת הסחר, האטה כלכלית וירידה ברווחים של החברות – הם היו חושבים שנסחפנו בתיאור. אם היינו מתארים כיצד גוש האירו עמד על סף קריסה בשל חובותיה של מדינה קטנה אחת בתוכו; ואיך השווקים זינקו בתגובה לאישור שקיבל ראש ממשלת בריטניה מהפרלמנט, לאחר שלוש שנים של מריטת עצבים, להוציא את מדינתו מהאיחוד האירופאי – הם היו אומרים שאנחנו כנראה לא לגמרי שפויים. אם היינו מגלים להם כי היום הסברה הרווחת היא כי הבנקים המרכזיים יכולים לגבור על כוחות הכלכלה ולמשוך את המחזור הכלכלי עד אינסוף, כך נראה – הם היו בהלם מטירוף הדעת האוחז בנו. ואם היינו מספרים לאנשים מהעבר כי קיימות מדינות בעולם בהן החוסך משלם ריבית לבנק על אחזקת כספיו, והמשקיע משלם על הזכות של אחזקת אג"ח ממשלתי, הם היו חושבים שאנו משוגעים כמו הכובען המטורף. אבל זה העולם שאנו חיים בו היום, והכללים החדשים נלמדים תוך כדי ריצה.

טוב, לפחות בעניין הריביות השליליות יש לנו שפן ניסיונות טוב למדי: שבדיה. הבנק המרכזי הוותיק בעולם, היה בשנת 2009 הראשון להכריז על ריבית שלילית על פיקדונות, ובשנת 2015 הוריד את שיעור הריבית העיקרית שלו מתחת לאפס, לאחר מהלך דומה של הבנק המרכזי של אירופה. כעת, הבנק המרכזי של שבדיה הוא גם הראשון להפוך את המהלך ולהחזיר את שיעור הריבית העיקרית לאפס, לאחר הגעת שיעורי האינפלציה ליעד הבנק המרכזי. מקבלי ההחלטות ברחבי העולם עוקבים אחר ההשפעה הרחבה של הניסוי השבדי, שבה שיעורים שליליים אומנם האיצו מעט את הצמיחה אך גם הגדילו את החוב של משקי הבית והחלישו את המטבע. כמו כן, הריביות השליליות האיצו את ההשקעה בשוקי הון, והאחזקות בקרנות המנייתיות והאג"חיות גדלו לשיא כל הזמנים.

בינתיים, הבנקים המרכזיים האחרים אינם ממהרים לבצע נורמליזציה בריביות מהחשש להרעה נוספת בכלכלה, אך הם לומדים את הדוגמה השוודית לצורך הפקת לקחים, אם משהו ישתבש בדרך אל הנורמה הכלכלית.

אגב הנורמות והיפוכיהן: שנת 2019 התאפיינה בעליות ברוב המכריע של השווקים הפיננסיים. המניות, האג"ח, הסחורות – כמעט כולן עלו. זה קרה גם ב- 2017, אך המנטרה אז הייתה "צמיחה מסונכרנת", והאופטימיות לגבי הכלכלה הגלובלית הייתה זו שהניעה את הראלי כמעט בכל הנכסים הפיננסיים, ואף גרמה לבועתיות בשווקים מסוימים (זוכרים את הביטקויין?). השנה שחלפה לפני רגע, התאפיינה בהאטה בסקטור התעשייתי ובסחר העולמי, וכן בחוסר ודאות פוליטית ובסכסוכים רבים, חלקם אלימים, כך שאי אפשר לטעון כי הראלי בה-כ-ו-ל הובל על ידי אופטימיות. בעצם, הגורם העיקרי האחראי לעליות בחלק גדול מהנכסים, היה חיפוש אחר תשואות כלשהן, גם במחיר של הגדלת סיכון מעבר לרגיל או המקובל עד כה. אז מבחינת התוצאות, 2019 היא תמונת מראה של 2017, אך הדרך שהובילה לאותן התוצאות, היא הפוכה. האם ב- 2020 נצא מהעולם מבעד למראה אל המציאות היציבה? כעת נראה שכן, אולי – או שאולי הדרך תהיה ארוכה יותר ממה שנראה מבעד לזכוכית.

להמשך סקירה ב PDF לחץ כאן