אפריל: הכלכלה מנוגה, המניות ממאדים
העולם: הדיכוטומיה הגיעה לקיצוניות
החדשות הכלכליות הרעות מגיעות מכל עבר. כלכלות המפותחות התכווצו ברבעון הראשון בשיעורים שלא נראו מאז המשבר הפיננסי הגלובלי, ובחלק מהמדינות – מאז מלחמת העולם השנייה. האבטלה גואה, העסקים פושטים רגל בהמוניהם, הביקושים הפרטיים מתרסקים, איום הדפלציה שוב על הפרק. מה שיותר גרוע הוא שאלו הן הטיפות הראשונות בזרם החדשות הכלכליות הנוראיות, שכן הצפי הוא כי הרבעון השני יהיה יותר גרוע מהראשון. לצד כל אלו, שוקי המניות רושמים ראלי מטורף, עם עליות חודשיות מהגדולות בעשורים האחרונים, וזאת לצד הראלי בשוקי האג"ח ולהתאוששות במספר שווקים פיננסיים אחרים.
הדיכוטומיה שבין הכלכלה הריאלית לבין שוקי המניות לא הייתה כה בולטת מאז המשבר הפיננסי הגלובלי, שבשיאו התחיל השוק השורי בן 11, שהסתיים במרץ האחרון. כולנו שיננו את המילים "שוק המניות אינו הכלכלה", אך אין כמו לראות בעצמך. הקשר בין ביצועי שוקי המניות המונעים בעיקר על ידי תנודת המשקיעים בין תאוות בצע לבין פחד, לבין הצמיחה הכלכלית הריאלית, הוא רופף ולעיתים נעלם. אם כבר לנסות לנבא את הכלכלה על פי התנהגות שוק פיננסי מסוים, עדיף לבחור לשם כך את שוק האג"ח; אם כי גם שם הקשר לתחזית הכלכלית נפגם בשל התערבות הכבדה וההרסנית, גם אם נחוצה מאוד, של הבנקים המרכזיים.
הדיכוטומיה בין שוקי המניות לבין ביצועי הכלכלות אינה דבר חדש, הוא פשוט בולט כעת לעין בצורה מופרזת. מאז המשבר הפיננסי הגלובלי, התגלו לעינינו מספר תובנות קשות: לדוגמה, שהכלכלות המפותחות הן הרבה פחות יציבות והרבה יותר חשופות למשברים קשים, מכפי שהאמנו. בעשור האחרון, העולם המפותח חווה זינוק בחובות, ירידה בפריון עבודה, וביצועים כלכליים נחותים בהרבה מהפוטנציאל. באותה העת, ביצועי השווקים היו מעולים: מאז השפל של המשבר הפיננסי הגלובלי בסוף פברואר 2009, עלה המדד העולמי ACWI MSCI במעל 250%, והמדד המוביל בארה"ב 500 S&P הוסיף כמעט 400%.
ברור שמי שהניע את הצמיחה הגלובלית בעשור האחרון, היו השווקים המתפתחים, ומה שהניע את שוקי המניות היה הכסף הזול שזרם אליהם מאז המשבר הפיננסי הגלובלי. משבר הקורונה, כך נראה, מגדיל עוד יותר את הדיכוטומיה בין שווקים לכלכלה: בעת שזו מתרסקת, המניות מזנקות, ממונעות על ידי הבנקים המרכזיים והממשלות, שנכנסו לאחרונה למשחק "שפיכת הכספים". האם זה יכול להימשך? כן; כמה זמן? לא ידוע, שכל אחר ייחשב לעצמו את הסיכונים מול הסיכויים.