ינואר: סערה, צונאמי ורעידת אדמה
לקריאת הדו"ח בקובץ PDF, לחץ כאן.
העולם: דראגי וקורודה מצילים את העולם
כמה הבדל יום אחד יכול לעשות… וחודש יכול עוד יותר. בינואר, חווינו גם את החודש הסוער ביותר מאז שיאו של המשבר הגלובלי, גם היפוך המגמות שנראו מושרשות בסוף השנה שחלפה, וגם מספר ימי הפתעה ששינו כיווני השווקים. זה היה חודש מעניין, אך לא לבעלי לב חלש.
למרות העליות של סוף החודש, ינואר 2016 עדיין יירשם בהיסטוריה כאחד החודשים התנודתיים ביותר בשוקי המניות הגלובליים. הסיבות לירידות החדות לא היו חדשות או מפתיעות: הנפילות בשוקי המניות בסין והחששות לגבי ההאטה בכלכלה השנייה בגודלה בעולם, יחד עם ההתרסות במחירי הנפט ושאר הסחורות, וכן החששות לגבי פגיעה בשווקים המתפתחים מצד העלאת הריבית בארה"ב וירידת ערך מטבעותיהם. מה שהפתיע, זה האלימות של התנודות בשווקים, שנגרמו על ידי החששות "הישנים והמוכרים" הללו, שהתבטאה בקפיצה חדה מאוד במדיי התנודתיות. בשלב מסוים, עמד המדד הגלובלי AC MSCI במרחק של פיפסים בודדים מפתחו של שוק דובי עולמי.. מספר של מדדים עיקריים בעולם אכן נפלו לידי הדוב, בעוד שהסחורות רשמו שפל לאחר שפל. משקיעי האג"ח היו המרוויחים העיקריים מהפניקה הגלובלית על רקע הבריחה מהסיכון, ואפילו זהב רשם עלייה נאה בעקבותת ההערכות כי הפד האמריקאי לא יעלה ריבית השנה בגלל התסיסה בשוקי העולם. הפדרל ריזרב אימת זאת כשנמנע מלהעלות בינואר באומרו כי הוא "עוקב באופן הדוק אחר ההתפתחויות בכלכלה ובשווקים הפיננסיים בעולם". זה התפרש כעמדה יונית, גם אם היה מדובר בסך הכל בדחיית צעד הבא בנורמליזציה של הריביות.
ואז באו הבנקים המרכזיים של אירופה ושל יפן והצילו את השווקים. תחילה היה זה מאריו דראגי, נגיד הבנק המרכזי של אירופה, שחזר על הבטחתו "לעשות כל מה שדרוש" בכדי להציל את נבטי ההתאוששות בכלכלת גוש האירו. הנגיד כמעט הבטיח הגדלה נוספת, שלישית בתוך השנה האחרונה, של התכנית המוניטארית של הבנק. כמובן שהאירו נחלש והמניות האירופאיות עלו באופן מיידי לאחר דבריו של הנגיד. ואז, בהפתעה גמורה, הצטרף הבנק המרכזי של יפן למועדון הריביות השליליות, לאחר שנים בהם החזיק את הריבית בקצה הנמוך של הטווח החיובי, ורק שבוע אחרי שנגיד הבנק קורודה אמר כי אינו שוקל ריבית שלילית. ההפתעה בגודל שכזה הטילה פצצה בשווקים: היין הפך את מגמת ההתחזקות שלו ורשם ירידה חודשית, המניות בכל העולם טסו מעלה בראלי שקיצץ את הפסדיהם למספרים חד-ספרתיים, ושוקי האג"ח רשמו ראלי יוצא מן הכלל. בעצם, השווקים חגגו את הביטחון המחודש שהבנקים המרכזיים ממשיכים לשמור ולהשגיח על העולם, כמו מארח נדיב שמוסיף פונץ' לקארה בכל פעם שנראה כי המסיבה הולכת להיגמר. כך, בתוך שנייה, הפכו דראגי וקורודה את שוק הדובי הגלובלי לסתם הפסד חודשי. אז נכון שהמדד AC MSCI ירד בינואר ב- 7% ושוקי המניות הגלובליות מחקו 7 טריליון דולר משווים, אך זה כלום לעומת מה שהיה יכול להיות סופו של החודש הסוער הזה. השאלה היא, מה הסופר-בנקאים יעשו בפעם הבאא כשהשווקים יפלו.
העולם: האם הדוב יביא מיתון?
המהומה האלימה בשוקי המניות והסחורות בחודש ינואר, חידשה ספקולציות וחששות כי העולם נמצא בדרכו חזרה למיתון. בתוך כך, נשנעים כלכלנים ואנליסטים רבים המנסים להרגיע ולהתעקש, כי הנתונים הכלכליים הבסיסיים אולי לא מזהירים אך בטח ובטח אינם מנבאים מיתון, והנפילות בשווקים הן רק תגובת "העדר" המוגזמת. אולי הם צודקים – כי הרי אנחנו יודעים ש"השוק ניבא תשע מתוך חמש המיתונים האחרונים", ואולי בכל זאת יש לנפילות הללו בסיס במציאות. אנו עדים בחודשים האחרונים להאטה ניכרת בייצור הגלובלי, להתכווצות הסחר העולמי, לירידה ברווחי החברות ולהרעה חמורה בשוקי ההון; כל זה קורה בו-זמנית ובעוצמה רבה.
כזכור, באפריל 2010 הודיעה קרן המטבע הבינלאומית באופן חגיגי על סיומו של המשבר הגלובלי וחזתה צמיחה עולמית שנתית של 4.6% עד שנת 2015. בשנה שחלפה, הצמיחה הגלובלית בפועל עמדה על כ- 3% (יתכן ואף פחות מזה). אך גם זה היה הישג לא רע בהינתן העובדה שהמשבר הגלובלי לעולם לא נגמר, למרות כל ההודעות והחגיגות והראלי. המשבר ההוא פגע קשות במערכות הפיננסיות בארה"ב ובאירופה; בעוד בארה"ב השכילו לתקן את הטעויות והשתלטו על הנזקים, באירופה זה לא נעשה, מה שהפך את הבנקים האירופאים לפגיעים מאוד מהגל השני: משבר החובות שהוצט ביוון. וכשהגל הזה התמאט (בזכות הבנק המרכזי שהטביע אותו במזומנים), בא הגל של התרסקות במחירי הסחורות ובמטבעות של השווקים המתפתחים, שמקורו בסין. במהלך המשבר של 2008/9 תיחזקה סין את הביקושים הגלובליים לסחורות, מכונות, ציוד תעשייתי ועוד, אך כעת היא הפכה ממוקד הסחר העולמי למקור ההאטה, הדפלציה והסיכונים הפיננסיים. התהליך שהיא עוברת ברה-ארגון כלכלתה הינו חיוני עבורה, אך עבור העולם משמעותו היא שהביקושים לסחורות כבר לא יחזרו לרמות אליהן התרגלנו, וגם שההאטה בכלכלת סין תפגע בצמיחה הגלובלית במשך עוד מספר שנים רבות, גם ללא "נחיתה קשה" אותה מנבאים הפסימיים.
מבחינת הכלכלה הגלובלית, התסיסה בשווקים הפיננסיים עלולה לפגוע בצמיחה דרך השקעות, תעסוקה, פגיעה בבנקים ודרכם באשראי ובצריכה… הרי שכ- 7 טריליון דולר שנמחקו משווי שוקי המניות בעולם מאז השיא האחרון באפריל 2015, זה לא כסף קטן. "אפקט העושר" ההפוך, אם תרצו.
עם זאת, מרבית הכלכלות בעולם רושמות צמיחה חיובית, גם אם היא לא גבוהה יחסית לעבר, וגם סקטורים גלובליים רבים, כמו ענף הטכנולוגיה ומגזרי השירותים, ממשיכים לצמוח. גם השווקים המתפתחים, פרט לאלו שבהם התלות בסחורות לוותה בניהול כלכלי לקוי, אינם במשבר – על אף בריחת ההון, ירידת מחירי הסחורות, ההאטה בביקושים מסין ונפילת ערך המטבעות. המדינות המתפתחות (לפחות בחלקן) למדו את הלקח ממשברי העבר והפכו לעמידות יותר בפני זעזועים חיצוניים. אז נכון שהצמיחה הממוצעת בשווקים המתפתחים צפויה לעמוד השנה על 4.3% ולא על מעל 8% שרשמו לפני המשבר הגלובלי, אך זוהי עדיין צמיחה נאה. אפילו באירופה הנתונים משתפרים, כולל נתוני התעסוקה החשובים ביותר. גם ארה"ב שוב ושוב מוכיחה את עמידות כלכלתה מפני זעזועים – גם חיצוניים וגם פנימיים – וממשיכה לתגבר את הצמיחה העולמית. הנפילה של מחירי הנפט לרמה של סביב 30$ לחבית מהווה "מס שלילי" בגודל עתק עבור הצרכן הגלובלי. בינתיים אנו לא ממש רואים את תירגומם לקפיצה בצריכה, אך היא תבוא כאשר הצרכנים ישתכנעו כי המחירים הנמוכים ישארו כאלה גם בעתיד.
כל זה מאותת שככל הנראה אנו לא קרובים למיתון גלובלי – או, יותר נכון, לא יותר קרובים מאשר היינו לפני שנה או שנתיים. כמובן שתמיד יתכנו אירועים דרמטיים, "ברבורים שחורים" למיניהם, שמשנים את המגמות הגלובליות, אך הנתונים הנצפים בשטח כרגע אינם מצביעים על מיתון או משבר, אלא על צמיחה נמוכה ומשעממת. מזל ששווקים הפיננסיים מספקים את הריגושים, ולא הכלכלה.
אירופה: הבנקים מפסידים ובגדול
עם כל החדשות המסעירות של ינואר, כמעט פספסנו את מה שעלול להפוך לפרק הבא בסאגת המשברים האירופאים: הבנקים. בינואר, הציגו מניות הבנקים האירופאיים את הביצועים הגרועים ביותר מאז שיא משבר החובות ב- 2011. בחצי השנה האחרונה, ירד מדד של 46 הבנקים האירופאים הגדולים ביותר,Index 600 Banks STOXX Europe, בשיעור כפול מזה של המדד האירופאי הכללי. הירידה במניות הבנקים מחקה כ- 400 מיליארד אירו בשווי השוק שלהם מאז יולי 2015, כפול מגודל התמ"ג של יוון, לשם השוואה.
כידוע, המניות של הגופים הפיננסיים נוטים לרשום ביצועים נחותים בתקופות של תסיסה בשווקים הפיננסיים כפי שחווינו בינואר. עם זאת, זה לא מסביר את העובדה שב- 12 החודשים האחרונים ביצועיהם של הפיננסים באירופה היו גרועים פי ארבעה מאלו של המדד הכללי. הבנקים באירופה באופן קונסיסטנטי רושמים ביצועים גרועים מאלו בארה"ב ביחס למדדים הכלליים. הסביבה הרגולטורית אינה יכולה להיות הסיבה לכך, כי לאחר המשבר הגלובלי השינויים ברגולציה הביאו לתיאום יחסי בין אירופה לארה"ב. אז למה הבנקים האירופאיים מפסידים?
לכך יש מספר סיבות, כאשר בין המבניות והבסיסיות ביותר הוא המבנה הכלכלי השונה, הגורם לכך שמגזר התאגידים בארה"ב הינו גמיש, חיוני וחזק יותר מאשר באירופה, דבר שגורר ביקושים הרבה יותר גבוהים לתיווך פיננסי ולהיקף שירותים רחב יותר – מה שכמובן מטיב עם רווחי הבנקים. גם מגמות הצריכה הפרטית משפיעות, כאשר תחום האשראי הצרכני משחק תפקיד חשוב יותר בארה"ב.
לכך מתווספים הגורמים התקופתיים של החולשה הכלכלית המתמשכת באירופה, אשר מדכאת הן את הביקוש והן את ההיצע של האשראי ושל שירותים פיננסיים בכלל. הבנקים האמריקאיים עברו היוון ורה-ארגון לפני שבע שנים, וכעת הם בריאים יותר, מהוונים יותר, גמישים יותר וממונפים הרבה פחות מאשר הבנקים האירופאים – מה שמאפשר להם לקחת סיכונים המניבים תשואה. הבנקים האירופאיים רושמים מינוף של 26:1 – רמת המינוף בה נמצאו הבנקים בארה"ב ערב המשבר הפיננסי (כעת זה 7:1). הם צריכים לצמצם את המינוף כדי להוריד את פגיעותם מזעזועי השווקים, אך הרגולציות מכריחות אותם להתמקד בנכסים פחות מסוכנים, שמין הסתם אינם מניבים תשואה מספקת בכדי להגדיל את השורת ההכנסות ובכך להוריד את המינוף.
אגב, ההכנסות. מכירות אג"ח, הכלי החשוב ביותר בו משתמשים הבנקים (יחד עם הפקדונות) למימון האשראי, ירדו בחודש ינואר ב- 18% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, והנפקת אג"ח בנקים באירופה הינה בשפל מאז 2008. הבנקים היו רוצים להנפיק, אך החוקים החדשים לגבי הצלת הבנקים באירופה מרתיעים את המשקיעים. החל מהשנה מחויבות הממשלות, שרוצות להציל בנקים כושלים, להכריח את משקיעי ולווי הבנקים לספוג את ההפסדים לפני כל שימוש בכספים של משלמי המסים. באירופה, הצלת בנקים כושלים הפכה למסורת (רק לאחרונה נאלצו פורטוגל ואיטליה לתמוך במערכות הפיננסיות שלהן), כך שנושא הפגיעה העתידית במחזיקי האג"ח הופכת את הסיכונים לכבדים מדי עבור רבים.
למרות היותן כביכול שטח פיננסי אחיד, מערכות הבנקאיות באירופה גם סובלות כל אחד מבעיות מקומיות משלהן. באיטליה אלו הן ההלוואות הרעות, שהביאו לקריסת מניות הבנקים. באנגליה, זוהי החשיפה לנכסים הפיננסיים בסין. בגרמניה, ענקית הפיננסים Deutsche העיבה על המגזר כולו עם הפסדים כבדים ברוב הפעילויות. אך ישנן גם בעיות משותפות, כגון החשיפה למגזר הנפט והסחורות, לנכסים פיננסיים מסוכנים, ועוד. אחת הבעיות הרציניותת ביותר עבור הבנקים באירופה היא הריביות האפסיות ואף השליליות, שמצמקות את הכנסותיהם מהלוואות ואף בחלק מן המקרים את היקפי הפקדונות. וכמובן, שהתנודתיות המצמררת בשווקים הפיננסיים אינה עוזרת, בלשוןן המעטה, שכן היא אינה מאפשרת לתאגידים רבים לבצע הנפקות ועסקאות אחרות, מהן הבנקים רגילים להרוויח את עמלותיהם. בשלושת השבועות הראשונים של ינואר בוצעו באירופה 35% פחות מיזוגים ו- 22% פחות הנפקות אג"ח מאשר בתקופה המקבילה אשתקד; בינתיים, המצב אינו צפוי להשתפר בהרבה. כרגע נראה שמי ששם את הבנקים במשקל חסר, צדק.
אירופה: אין הגנות מפני הירידות
כשמדברים על שוקי ההון באירופה, אין שיחה שלא תזכיר את תכנית ההרחבה המוניטארית של הבנק המרכזי ואת נגיד הבנק, מריו דראגי, שבמקרים רבים מצטייר כאביר על הסוס הלבן שבא להציל את אירופה מקריסה. אכן, דראגי ומדיניותו "נעשה הכ-ו-ל למען האירו" הצליחו להעביר את משבר החובות ממצב אקוטי ל"אש קטנה", מנעו (אולי) התפרקות של הגוש המוניטארי, תמכו בכלכלה היצואנית של גוש האירו על ידי החלשת המטבע והזרימו כסף רב לשוקי ההון. ולמרות זאת, דבר אחד האביר לא יכול לעשות: להבטיח לשמקיעים שלא יספגו הפסדים.
מתברר שלא משנה כמה כסף תדפיס ותזרים לשווקים, בעת צרה אותם מוקדי הבעייתיות שבגללם בכלל הדלקת את המדפסת, שוב מככבים באדום. המשקיעים שהתלהבו מסופר-מריו ונהרו לסיכון, כעת נפגעים ממנו (מישהו עוד רוצה להשקיע בבנקים איטלקיים? אג"ח של פורטוגל?). כל זה לא אומר שאירופה שוב תמצא את עצמה במשבר, למרות שגם זה אפשרי, אלא ששום תכנית מוניטארית אינה יכולה לחסן נגד כוחות השוק.
בסיומו של חודש ינואר הגרוע ביותר מאז 2008, משקיעים אירופאיים אינם צופים רגיעה בהמשך השנה. העליות במדד התנודתיות האירופאי,Index VStoxx, מצביעים על המשך העצבנות על רקע אותם הגורמים המוכרים, החל מההאטה בסין ועד למשבר הפליטים המתמשך. אגב משבר הפליטים: זהו הגורם שעלול לבטל או לצמצם את השפעתה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, היחידה באירופה שמוכנה להוביל ולאחד; אי-הוודעות הפוליטית מוסיפה לעצבנות השווקים. החולשה הכלכלית, שמתורגמת למצב בו הכל תלוי בבנק המרכזי, מעיבה על הפעילות העסקית ועל שורת הרווחים, אך גם על שכר, השקעות, אשראי וכד'. למרות כל זאת, באירופה קיים מספר גדול מאוד של חברות מעולות – יציבות, רווחיות, עם מאזנים חזקים; שיעור פשיטות הרגל ביבשת גם השנה צפוי להיות נמוך מאוד באופן ביסטורי. כלומר, קיימות הזדמנויות – אך ככל הנראה, בכדי לנצלן, המשקיעים צריכים להיות מוכנים לחוות תנודתיות עזה.
יפן: שלילי מכל הכיוונים
בעצם, לנגיד הבנק המרכזי של יפן, קורודה, לא הייתה ברירה אלא להוריד את הריבית. הרי הוא כבר נקט בתכנית ההרחבה המוניטארית ענקית, וגם הגדיל אותה פעמיים, וזה לא עזר לגרום לאנשים לצרוך, לחברות להשקיע ולמחירים לעלות, כצפוי בכלכלה מתפקדת. ובכן, מצבה של הכלכלה היפנית ממשיך להיות רע: הציפיות לאינפלציה הנמוכות והעובדה שהמדינה אינה מצליחה לרשום צמיחה יותר משני רבעונים ברציפות, מדקעות את השכר, ועל רקע זה כמובן שהביקושים המקומיים יורדים והצריכה אינה מתאוששת; חולשת הביקושים מתבטאת בצניחת הייבוא, בעת שגם הייצוא יורד באופן משמעותי וסוחב איתו מטה את ייצור התעשייתי. חברות העתק הגדולות והרווחיות מסרבות להשקיע; משקי הבית מנסים לחסוך בכל מה שאפשר, אפילו בצריכת החשמל הביתית. הבנקים היפניים שותפים לסנטימנט כללי ירוד ואינם מוכנים להגדיל אשראי. בשוקי העולם שוררת סערה שמקפיצה את נכסי המקלט, כולל היין היפני – וזה מרחיק עוד יותר את יעד האינפלציה שהבנק נלחם עבורו. בשיא המהומה בשווקים בינואר, התחזק היין לשיא של 52 שבועות.
אז כן, נראה שקורודה עשה את הצעד הזה, של הורדת הריבית אל מתחת לאפס – שבוע בלבד לאחר ששלל על הסף את האפשרות – מתוך יאוש, כי מצא את עצמו בפינה. אך גם הצעדים שנעשים מתוך יאוש יכולים לפעמים להועיל. האם זה המקרה ביפן?
על ידי הורדת הריבית, קורודה בעצם הטיל מס על הבנקים ששומרים יותר מדי מזומנים בקופתו, ללא שימוש יעיל לכלכלה. בתיאוריה, מהלך שכזה אמור לדרבן את הבנקים להלוות את הכספים הללו, או להשקיע, או לרכוש מניות – כלומר, לעשות משהו שעשוי להועיל לכלכלה והשווקים, ועל הדרך גם להרוויח מהגברת הפעילות. אז למה ההודעה על הריבית השלילית הפילה את המניות של הבנקים היפנים הגדולים כגון Mitsubishi ו- Mizuho? אולי בגלל שככל הריביות נמוכות יותר, כך יותר קשה לבנקים להפיק רווחים ממרווחים, גם במסחר בני"ע וגם בהלוואות. בעצם, ריביות נמוכות מדי יכולות לפגוע בנכונותם של הבנקים לתת אשראי למגזר התאגידים, בייחוד על רקע רגולציות המכוונות לצמצום סיכנים מאזניים, כלומר הקטנת אורכי ההלוואות (ובכך גם הקטנת מרווחי הריביות). אנו עדים לסיטואציה זו בגוש האירו, שם השווקים הפיננסיים נהנים מאוד מהריביות השליליות, בעוד הבנקים מלווים פחות ואף מצמצמים תחומי פעילותם בשל הפיכת חלק מהם ללא רווחיים. בנוסף, כמו בכל דבר אחר, גם כאן הבנקים צפויים להעביר לפחות חלק מהעלויות אל הצרכנים, כלומר על משקי הבית. אם הגב' ווטנאבה תצטרך לשלם על הפיקדון בבנק, האם זה ישכנע אותה להשקיע במניות או להגדיל את הצריכה? ספק רב, בייחוד בידיעה שהגב' הזו, הסמל למשקי הבית ביפן, היא הזקנה ביותר בעולם, וזהו המקור של הבעיות היפניות.
ובכן, שוקי המניות, הסחורות והאג"ח בעולם צריכים להיות אסירי תודה לבנק המרכזי של יפן על הצלתם בחודש הסוער ביותר מאז המשבר. אך הכלכלה היפנית עדיין מחכה לאביר על הסוס הלבן, ובינתיים מנסה לא לשקוע.
הכלכלה הגלובלית: תכירו את הלוזרים
בתחילת השנה באזרחית, רבים נוטים להבטיח לעצמם שינוי והתחלות חדשות. לחלק ממדינות העולם, זה לא יעזור, ושנת 2016 צפויה להביא להן רק אכזבה. המדינות שהצטרפו למועדון "המיתון" בשנה שחלפה ימשיכו באותה המגמה (ובחלקן המצב יחמיר), וגם יהיו מצטרפות חדשות; מעטות, אם בכלל, יפרשו מהשורות של הלוזרים הגלובליים.
מי שתוביל את הכלכלות המפסידות השנה, זוהי ונצואלה, שמזה שנתיים נמצאת במשבר עמוק שנוצר בעברות ניהול כלכלי כושל והוחרף על ידי נפילת מחירי הנפט, מוצר הייצוא הייחיד שלה. השנה, צפויה המדינה להכריז חדלות פירעון. שכנתה ליבשת, ברזיל, תמשיך השנה את מגמת ההתכווצות הכלכלית, שגם היא תוצאה של בעיות הניהול וצניחת מחירי הייצוא; המיתון הנוכחי הינו הגרוע ביותר שידע המדינה ביותר מ- 100 השנים האחרונות. לעומת שתי המפסידות הלטיניות, ארגנטינה צפויה השנה לצאת מהמיתון הודות לרפורמות נבונות ועלייה בסנטימנט כלפי ההנהגה החדשה. באירופה, יוון כצפוי תמשיך לסבול בעקבות המשבר החוב שאינה יכולה לפתור, ותמצא את עצמה במיתון זה השנה השמינית. בקצה הצפוני של היבשת, רוסיה תמשיך להרגיש את ההשלכות של תלות בייצוא סחורות, ניהול כלכלי לקוי, שחיטות הרסנית והסנקציות נגדה על הפלישה לאוקראינה. שכנתה הקטנה פינלנד גם ממשיכה כחברה קבועה במועדון המיתון, זה השנה החמישית ברציפות, בעקבות הפגיעה מצד המיתון ברוסיה, שותפת הסחר העיקרית, ומשקיעתה של חברת Nokia, הגדולה והמשפיעה ביותר בכלכלה הצפונית הקטנה. עוד מספר של מדינות אומנם צפויות להציג השנה צמיחה חיובית, אך עלולות להידרדר למיתון בשל הסיכונים הרבים העומדים בדרכן. בין המדינות בסיכון נמנעות אוקראינה, שאמורה לצאת מהמיתון השנה, אך זה כבר נמצא בסימן שאלה, וטייוואן, שרגילה לצמיחה מעל 4% אך כעת נפגעת באופן קשה מההאטה בסין. גם יפן נמצאת בסיכון של מיתון, על אף מאמצי הבנק המרכזי, בשל חוסר החיוניות הכרונית בכלכלתה.
נפט: סוף בועת היצרנים
שנה וחצי לאחר תחילת הירידות במחיר הנפט, הכלכלנים והאנליסטים עדיין לא סגורים האם זה טוב או רע. האופטימיים אומרים שהמחירים הנמוכים טובים לצרכנים בכל העולם, וגם לחברות המשתמשות באנרגיה וסחורות. הפסימיים מדברים על הנפילה בהשקעות, הפיטורים, ועל הזליגה האפשרית של הבעיות במגזר הסחורות אל המגזר הפיננסי. מה שבטוח הוא שהקריסה במחירי הנפט היא העברת העושר מיצרניות האנרגיה לצרכני העולם. על פי המחקר של Bank of America Merrill Lynch, העברה זו מסתכמת ב- 3 טריליון דולר בשנה, אחת הגדולות בהיסטוריה האנושית. זה תומך, כמובן, בנימוקים של הצד האופטימי בדיון על מחירי הנפט. על פי BofA, ניתן כבר לראות את ההוכחות לכך בשטח: בשנת 2015, עלו הביקושים הגלובליים לנפט בשיעור השני בגודלו בעשור האחרון. הדלק הזול גם מעודד את האמריקאים לנסוע יותר מיילים, ויתכן שהוא ישפיע לטובה על הביקושים למכוניות בשווקים המתפתחים, שם השוק עוד לא רווי.
אז למה השווקים הפיננסיים נופלים ביחד עם מחירי הנפט? למה פתאום דלק זול הפך לדבר שלילי? הרי אף אחד (חוץ מחברות הנפט ומדינות כמו ערב הסעודית) לא ישמח אם מחיר הנפט יטוס בחזרה ל- 100$, סביר שאם זה יקרה השווקים יתרסקו. אז למה נוצר הטנדם הזה בין השווקים לנפט?
הבעייה היא שמה שעומד במקור ההתרסקות במחירים היא התפוצצות בועת הסחורות שגדלה לנו מול העיניים בשנים שלפני הנפילות. ההאטה הסינית והגדלת הייצור בארה"ב ובמדינות אופ"ק אכן משפיעות על הביקוש וההיצע וקובעות את המחיר הנמוך, אך עצם אלימות הירידות מוסברת אך ורק על ידי בועתיות של המחירים לפני כן. הרי כששוק מסויים מתפח בועה, זה לא מתבטא רק במחירים הגבוהים. חברות הנפט והסחורות השתכנעו כי המחירים הגבוהים ילוו אותן תמיד, והגדילו את הייצור, את ההשקעות – ואת ההתחייבויות, שמומנו על ידי הלוואות מבנקים ומשוקי האג"ח. כעת, כשהכנסות הצטמקו בפתאומיות, החברות נאלצות לחתוך בהוצאות, עלויות, כוח אדם, השקעות, דיבידנדים וכו' – בכדי לעמוד בהתחייבויות. באותה העת, שווי השוק של החברות הללו יורד, ומשפיע לרעה על כלל המדדים בהם הן כלולות. חלק מהקשר במגמות של מחירי הסחורות וכלל השוק יכול להיות מוסבר על ידי החששות לעמידותן של הבנקים הגדולים החשופים לחברות הנפט והסחורות. כמו כן, קיים חשש כי ההידרדרות במגזר זה יימשוך מטה גם את הרווחיות ואת סך הפעילות העסקית, בייחוד אם הירידות במחירי הסחורות ימשיכו להפעיל לחצים כלפי מטה על מדדי המחירים. אם המחירים ישארו נמוכים, חברות הסחורות הפחות עמידות עלולות להכריז חדלות פירעון, והבנקים שיפגעו מכך יצמצמו אשראי, מה שעשוי לפגוע בצמיחה. ואגב הצמיחה: ההשקעות של חברות הן אחד הגורמים לצמיחה חזקה; כידוע, חברות אנרגיה נוטות להשקיע הרבה יותר ממגזרים פחות מוטי-הון.
עוד סיבה לנפילות היא מכירות הנכסים הפיננסיים בכדי לכסות את ההפסדים באפיק הסחורות או לצורך הפחתת סיכוני התיקים; אם זה על ידי המשקיעים הפרטיים, המוסדיים, או על ידי המדינות היצרניות וקרנות הפיסקליים שלהן. בסך הכל, על פי המחקר של Bank of Scotland Royal , פחת סך הזרם של כספי הנפט אל הכלכלה הגלובלית מ- 800 מיליארד דולר ב- 2012, ל- 200 מיליארד בשנה שחלפה. אם הזרם פחת פי ארבע, מן הצפוי שמחיריי הנכסים הפיננסיים יפחת גם.
כל זה לא אומר שנפילת מחירי הנפט בהכרח תכניס את העולם למיתון או משבר. מה שזה אומר, שאנו נמצאים בזירת ההפיצוץ של בועת הסחורות, מוקפים בענני עשן כבד והריסות שעדיין נופלות. המחירים יצטרכו להתייצב ברמתם החדשה וההגיונית, בה היצרנים הלא יעילים יצאו מהשוק ויאפשרו לנותרים להפיק רווחים מספיקים בכדי להשקיע ולחלק דיווידנדים. הצרכנים בעולם צריכים להשתכנע, שהאנרגיה תמשיך להיות זולה, ושאפשר להוציא את החסכונות מכך לצריכה. עד אז, צפוייה תנודתיות מוגברת.