Project Description
כלכלה גלובלית: אכול כפי יכולתך
"האק תמיד היה מוכן לקחת חלק בכל מיזם שהציע בידור ולא דורש הון, שכן היה לו שפע-על מאותו סוג של זמן שאינו כסף" – מארק טוויין, הרפתקאותיו של טום סוייר
מגפת הקורונה הגלובלית והצעדים שננקטו לבלימתה, גררו משבר כלכלי עולמי שנחת עלינו במהירות בזק. מהירות חסרת התקדים וגודלה העצום של הפגיעה בכלכלה, דחפה את קובעי המדיניות בעולם לנקוט בצעדים שעד לפני מספר חודשים היו נחשבים כבלתי מתקבלים על הדעת. מפה והלאה, העיסוק העיקרי של הוגי הדעות הכלכליות יהיה ניצול הזדמנויות ובלימת הסיכונים העצומים הטמונים מהתערבות המאסיבית של המדינה בכלכלה ובשווקים הפיננסיים.
העת הכלכלית החדשה של "כסף חינם" מאופיינת בגידול חד בחובות הממשלתיים, שאינו צפוי לעצור אלא רק צובר תאוצה. קרן המטבע הבינלאומית צופה כי המדינות המתועשות ילוו השנה ביחד 17% מסך התמ"ג הכולל שלהן, בתוספת לחובות הקיימים, בכדי לממן הוצאות, קיצוצי מיסים ותכניות פיסקליות שונות בהיקף של 4.2 טריליון דולר. אך היד עוד נטויה: בארה"ב, הקונגרס דן בחבילת סיוע נוספת של 1 טריליון דולר; באירופה, התקבלה החלטה על הקמת קרן סיוע בהיקף של 750 מיליארד אירו, במימון אג"ח אירופאיות משותפות.
אך מקור הכספים הנשפכים כמפל אדיר אל תוך הכלכלות הרעועות, אינו רק יצירת חובות עתק. מכל עבר בעולם המפותח, נשמע זמזום של מכונות הדפוס. מתחילת המגיפה ועד סוף יולי, ייצרו הבנקים המרכזיים בארה"ב, בריטניה, גוש האירו ויפן עתודות מזומנים חדשות בהיקף של 3.7 טריליון דולר. חלק גדול מסכום זה שימש לרכישת חובות ממשלתיים, כלומר הבנקים המרכזיים מממנים את הסיוע הפיסקלי. התוצאה היא ששיעורי הריבית לטווח הארוך נשארים נמוכים אפילו בעת שהנפקת החוב הציבורי גוברת באופן דרסטי.
המאפיין המשמעותי השלישי של העת הכלכלית החדשה היא כניסתן של זרועות הממשל הכלכלי עמוק אל תוך השוק הפיננסי. הפדרל ריזרב האמריקאי רוכש אג"ח של חברות מסחריות ומלווה ישירות כמעט לכל גוף עסקי המעוניין בכך. כעת, הפד יחד עם משרד האוצר מגבים באופן ישיר כ- 11% מסך החוב התאגידי האמריקאי. במדינות מתועשות אחרות, קובעי המדיניות נוקטים בצעדים דומים.
ומה שמגבה ומגדיל את יכולתם של הבנקים המרכזיים והממשלות להרחיב מאזנים ולהנפיק חובות בלי חשבון היא האינפלציה הנמוכה עד כדי היעלמותה מהשיח הציבורי והמקצועי. היעדר לחצים כלפי מעלה על המחירים משמעותו היעדר צורך מידי בהעלאת הריביות ובצמצום מאזני הבנקים המרכזיים. זוהי גם הסיבה לחוסר דאגה לגבי החוב הציבורי התופח: בהינתן המשך מדיניות מוניטארית מרחיבה עד אינסוף, הריבית על החוב כל כך מועטה שנטילת החובות נתפסת ככסף במתנה.
סביר להניח שכל ההרים של החובות וכל הערמות של הכסף המודפס החדש, הם הכרחיים בתקופה הקשה אליה נקלענו בשל המגפה העולמית. אך מה יקרה כאשר המגפה תחלוף, הכלכלה תשתפר והאבטלה תרד לרמות סבירות? נכון, הצפי הוא כי לאחר החזרה לשגרה, מה שזה לא יהיה, הממשלות יקטינו את הנפקת החובות החדשים והבנקים המרכזיים יחלו לצמצם מאזנים באופן הדרגתי. האם זה באמת יקרה? האם כוח הרצון של הממשלות המערביות יעמוד בפני התנגדות פוליטית וציבורית ל"הידוק החגורות"? האם הבנקים המרכזיים ירצו להסתכן בהריגת "הניצוצות הירוקים" של התאוששות על ידי ריסון מוניטארי? קשה להאמין בכך בהינתן המשך ציפיות האינפלציה נמוכות מאוד לטווח הארוך. כל עוד הכסף הוא חינם, אין שום דחף עבור קובעי המדיניות למשוך את השפעתו מהכלכלה והשווקים.
מחד, התערבותה הגדולה של המדינה בכלכלה אינה נטולת יתרונות. כך, ריביות נמוכות המאפשרות למדינה להלוות בזול ולהשקיע יותר בתשתיות, מחקר, חינוך ועוד; במערב המזדקן הדבר מאפשר הגדלת הוצאות הנדרשות על פנסיות ובריאות. מאידך, הדבר יוצר הרבה יותר סיכונים מאשר הזדמנויות. במקום שוק חופשי עם רשתות תמיכה סוציאליות, נקבל תמיכה למקורבים, לוביסטים, איגודים חזקים וגופים סמי-ממשלתיים, ללא שוק חופשי שידעך תחת רגולציה ובירוקרטיה. כאשר הכסף הוא חינם, זה נותן לגיטימציה להעבירו לחברות לא יעילות וכושלות, מקצועות ותחומים שעבר זמנם, ולמשקיעים בנכסים הלא משתלמים. זהו מתכון לשווקים מעוותים, מפגע מוסרי (Moral Hazard) וצמיחה נמוכה לדורות. במקרה זה, הכסף החינמי יעלה לכולנו ביוקר.
עוד בסקירה:
- אג"ח תאגידיות: השווקים עשו את העבודה של הפד
- החלק הסולידי בתיק: קרב איתנים בין אג"ח לזהב
- הדולר האמריקאי: מונרכיה פרלמנטרית בשוק המטבעות